בין חקר האמת, קבילות ראייתית, זכויות הנבדק ואחריותו המקצועית של בודק הפוליגרף
תקציר
בדיקת הפוליגרף תופסת מקום ייחודי במפגש שבין המדע הפיזיולוגי לבין מערכת המשפט בישראל. מחד גיסא, היא משמשת כלי מקצועי בתחומי החקירה, הביטחון, הבירור הארגוני והסכסוכים האזרחיים. מאידך גיסא, מעמדה הראייתי נותר מוגבל, בעיקר בשל מחלוקת מתמשכת בדבר תוקפה המדעי, שיעורי הטעות האפשריים והמשקל שניתן לייחס לממצאיה.
המשפט הישראלי מבחין באופן מהותי בין ההליך הפלילי, שבו תוצאות בדיקת פוליגרף אינן קבילות ככלל להכרעה באשמה, לבין ההליך האזרחי, שבו ניתן להכיר בקבילותן בהסכמת הצדדים ובתנאים שנקבעו בפסיקה.
מאמר זה בוחן את מעמד הפוליגרף לא רק באמצעות כללי קבילות הראיות, אלא גם דרך עקרונות של חופש ההתקשרות, הגינות דיונית, זכויות חוקתיות, אתיקה מקצועית ואחריותו של בודק הפוליגרף.
הטענה המרכזית היא כי תרומתו של הפוליגרף למערכת המשפט אינה מחייבת הכרה בו כאמצעי המכריע בשאלת האמת. ניתן להכיר בתפקידו ככלי עזר מקצועי, תוך הקפדה על גבולותיו המדעיים והמשפטיים.
מקומו של הפוליגרף בחקר האמת המשפטית
חקר האמת מהווה אחת מתכליותיו המרכזיות של ההליך המשפטי. עם זאת, מערכת המשפט אינה מבקשת לברר את האמת בכל מחיר, אלא באמצעות הליך מוסדר הכפוף לדיני הראיות, לכללי הצדק הטבעי ולזכויותיהם של בעלי הדין. בדיקת הפוליגרף מציבה בפני המשפט אתגר מיוחד: האם ניתן להסיק מסקנה משפטית בדבר מהימנותו של אדם מתוך מדידת תגובותיו הפיזיולוגיות במהלך תשאול?
הפוליגרף מתעד מדדים פיזיולוגיים, ובהם שינויים בנשימה, בפעילות המוליכות החשמלית ובמערכת הקרדיו. תגובות אלה מנותחות בהתאם לשיטת בדיקה מוגדרת ולמערכת כללי פענוח. אולם הפוליגרף אינו מודד אמת או שקר באופן ישיר. הוא מודד תופעות פיזיולוגיות אשר עשויות להיות קשורות לתהליכים פסיכולוגיים שונים, לרבות עוררות, קשב, משמעות רגשית ותגובות למצבי איום.
לפיכך, יש להבחין בין שלושה מושגים: דיוק מדידת האות הפיזיולוגי, תוקף הפרשנות הפיזיולוגית ומהימנות המסקנה ביחס לאירוע שנבדק. הבחנה זו היא בעלת חשיבות משפטית מכרעת. מכשיר המסוגל למדוד שינויים פיזיולוגיים ברמת דיוק גבוהה אינו בהכרח מסוגל לקבוע, באותה רמת דיוק, אם אדם מסר תשובה כוזבת.
האמת העובדתית לעומת האמת המשפטית
המשפט מבחין בין האמת העובדתית, המתייחסת להתרחשותם של אירועים במציאות, לבין האמת המשפטית, הנקבעת בהתאם לראיות שהוצגו ולכללי ההכרעה. במשפט הפלילי נדרשת הוכחת אשמה מעבר לספק סביר, ואילו במשפט האזרחי חל ככלל מבחן מאזן ההסתברויות.
בדיקת פוליגרף, גם כאשר היא מבוצעת בהתאם לפרוטוקול מקצועי, אינה משנה את נטלי ההוכחה הללו. כך, לדוגמה, תוצאה המעידה על תגובות התואמות את הקריטריונים המקצועיים לסיווג של הטעיה אינה מוכיחה כשלעצמה את כל יסודותיה של עבירה פלילית. בדומה לכך, תוצאה שאינה מצביעה על הטעיה אינה מהווה בהכרח הוכחה לחפותו של אדם.
המסקנה המקצועית מתייחסת לשאלות שנשאלו ולנתונים שנאספו בבדיקה, ולא בהכרח לכלל הנסיבות העובדתיות והמשפטיות.
מעמד הפוליגרף במשפט הפלילי
אי קבילות ממצאי הפוליגרף
במשפט הפלילי הישראלי השתרשה ההלכה שלפיה תוצאות בדיקת פוליגרף אינן קבילות ככלל כראיה במשפט המתנהל לבירור אשמתו של נאשם.
הגישה באה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין, ובהם דנ"פ 188/94 מדינת ישראל נ' בוטבול, ע"פ 4364/02 מלמד נ' מדינת ישראל וע"פ 493/82 חמו נ' מדינת ישראל.
הפסיקה התייחסה גם לכך שאין להציג לבית המשפט הדן באשמה מידע על נכונותו או סירובו של נאשם להיבדק, שכן עצם המידע עלול להשפיע באופן בלתי ראוי על הערכת מהימנותו. הטעמים המרכזיים לכך נעוצים בחשש מתוצאות שגויות, בהיעדר ודאות מספקת בדבר התוקף המדעי ובסכנה שהשופט יעניק משקל מופרז למסקנה הנחזית להיות אובייקטיבית.
הלכת בוטבול ומשמעותה
הלכת בוטבול מדגישה את ההגנה על טוהר ההליך הפלילי. ההכרעה באשמתו של אדם חייבת להתבסס על ראיות שניתן לבחון את קבילותן ואת מהימנותן בהתאם לכללי המשפט הפלילי. במישור העקרוני, אין די בהסכמת בעלי הדין כדי להתגבר על מגבלות הקבילות החלות על הפוליגרף בהליך הפלילי העיקרי.
משמעות הדבר היא שגם כאשר נאשם מעוניין להציג תוצאה התומכת בגרסתו, אין בכך בהכרח כדי לאפשר את הגשתה כראיה.
הפוליגרף ככלי חקירתי
היעדר קבילות אינו שולל שימוש בפוליגרף במסגרת פעילות חקירתית, בכפוף לדין ולנהלים הרלוונטיים. הבדיקה עשויה לשמש לצורך בירור גרסאות, בחינת חשדות והכוונת פעולות חקירה נוספות.
עם זאת, יש להבחין בין תוצאה המשמשת כלי לקבלת החלטות חקירתיות לבין ראיה המשמשת להוכחת אשמה.
ראוי כי מסקנות שהתקבלו מבדיקת פוליגרף ייבחנו לצד מידע עצמאי, ולא יהפכו לתחליף לחקירה ראייתית.
מעמד הפוליגרף במשפט האזרחי
האוטונומיה של בעלי הדין
המשפט האזרחי מעניק לצדדים אפשרות רחבה יחסית להסדיר בהסכמה את אופן בירור המחלוקות ביניהם. על רקע זה התפתחה בפסיקה האפשרות להסתמך על תוצאות פוליגרף כאשר הצדדים הסכימו לכך. אולם יש להבחין בין עצם ההסכמה לבצע בדיקה, ההסכמה להגיש את תוצאותיה כראיה וההסכמה שתוצאות אלה יכריעו את המחלוקת.
הלכת ביאזי נ' לוי
ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988), הוא אחד מפסקי הדין המרכזיים בדיני הראיות בישראל ביחס לפוליגרף. במקרה זה התעוררה מחלוקת אזרחית בין הצדדים, אשר הסכימו כי שאלות עובדתיות מסוימות יוכרעו באמצעות בדיקת פוליגרף.
בית המשפט העליון נדרש לבחון אם יש לתת תוקף להסכמה זו, אף שמדובר באמצעי שביחס למהימנותו המדעית קיימת מחלוקת. בדעת רוב ניתן תוקף להסדר בנסיבות המקרה. ההכרעה הדגישה את חשיבות האוטונומיה של הצדדים ואת האפשרות לכבד הסדר דיוני שנועד לסיים מחלוקת עובדתית.
החשיבות העקרונית של הלכת ביאזי אינה בכך שבית המשפט קבע כי הפוליגרף הוא מכשיר מדעי חסין מטעויות. משמעותה היא שניתן, בנסיבות מתאימות, להכיר בתוקפה המשפטי של הסכמת הצדדים להסתמך על תוצאותיו.
פרשת מלכי נ' סבון של פעם
בע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ התחדדה ההבחנה בין ראיה קבילה לבין ראיה מכרעת. באותו מקרה הסכימו הצדדים לבצע בדיקות פוליגרף ביחס למחלוקת עובדתית מסוימת. אולם ההסכמה הייתה שתוצאות הבדיקות ישמשו ראיה נוספת שתישקל לצד יתר הראיות.
בית המשפט העליון הבהיר כי הסכמה לקבילות התוצאות אינה הופכת אותן אוטומטית לראיה מכרעת. לצורך כך נדרשת הסכמה מפורשת.
להבחנה זו משמעות מעשית רבה. כאשר בעלי דין מסכימים על קבילות הבדיקה בלבד, בית המשפט רשאי לבחון את משקלה במסגרת מכלול הראיות. כאשר קיימת הסכמה מפורשת לתוצאה מכרעת, עשוי להינתן לה תוקף מחייב בהתאם לדין ולנסיבות.
ההבדל בין ההליך הפלילי לאזרחי
| סוג ההליך | מעמד הפוליגרף |
|---|---|
| משפט פלילי – הכרעה באשמה | ככלל, תוצאות הבדיקה אינן קבילות |
| חקירה פלילית | עשוי לשמש כלי עזר, בכפוף לדין |
| הליכי ביניים פליליים | אפשרות להתייחסות מוגבלת בהתאם להלכה ולנסיבות |
| משפט אזרחי ללא הסכמה | ככלל, התוצאות אינן קבילות |
| משפט אזרחי בהסכמה לקבילות | ניתן לשקול את התוצאות לצד ראיות אחרות |
| משפט אזרחי בהסכמה מפורשת לתוצאה מכרעת | ניתן בנסיבות מתאימות להעניק לתוצאה מעמד מכריע |
ההבחנה מלמדת כי מעמדו המשפטי של הפוליגרף אינו נקבע רק על יסוד השאלה המדעית אם הבדיקה מדויקת, אלא גם בהתאם לאופי ההליך, לזכויות המעורבות ולמשמעות המשפטית של הסכמת הצדדים.
הפוליגרף בדיני העבודה וביחסי עובד/מעסיק
השימוש בפוליגרף ביחסי עבודה מעורר מורכבות מיוחדת, הנובעת מפערי הכוחות המובנים בין המעסיק לעובד.
בדיקות פוליגרף עשויות להתבקש במסגרת בירור חשד לגניבה, מעילה, מסירת מידע חסוי או הפרת אמון. אולם עצם קיומו של אינטרס עסקי לגיטימי בבירור חשד אינו מעניק למעסיק סמכות בלתי מוגבלת לדרוש מעובד להיבדק.
הסוגיה מחייבת איזון בין זכותו של המעסיק להגן על רכושו ועל פעילותו העסקית לבין זכויות העובד לפרטיות, לכבוד ולעצמאיות.
הסכמה חופשית והיעדר כפייה
יש לבחון אם הסכמת העובד ניתנה מתוך רצון חופשי והבנה של מטרת הבדיקה והשלכותיה. עובד המתבקש להיבדק כאשר מעליו מרחף איום בפיטורים עלול להסכים לבדיקה מתוך חשש לפרנסתו, ולא בהכרח מתוך בחירה חופשית. משכך, נדרשת בחינה מהותית של נסיבות ההסכמה ולא הסתפקות בקיומו של טופס חתום.
המשמעות המשפטית של סירוב להיבדק
אין לראות בסירוב של עובד להיבדק משום הוכחה אוטומטית למעילה, לגניבה או לחוסר יושר. המשמעות המשפטית של הסירוב תלויה בנסיבות, באופי התפקיד, בהסכמים החלים ובדין הרלוונטי. באופן דומה, גם תוצאת בדיקה המצביעה על הטעיה אינה מהווה כשלעצמה הוכחה לכך שהעובד ביצע את המעשה המיוחס לו.
בדיקות פוליגרף בשירות המדינה
הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 3.1102 עוסקת בשימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה. בהסדרים הנוגעים לעובדי מדינה נקבעו מגבלות ותנאים לשימוש בבדיקה, לרבות הבחנה בין בירור חשד קונקרטי לבין בדיקות למטרות אחרות.
במסמך העוסק בהוראות שירות המדינה צוין כי במסגרת חקירה פלילית, משמעתית או הליך בדיקה אחר לפי דין, ניתן לערוך בדיקת פוליגרף במקרים המוגדרים בהנחיה ובכפוף לתנאים, ובהם הסכמה מודעת ומרצון חופשי.
מבחינה עקרונית, ההסדר מבטא הכרה באפשרות להיעזר בפוליגרף, לצד הצורך להגביל את השימוש בו ולפקח עליו.
מעמדו של בודק הפוליגרף כגורם מקצועי בהליך המשפטי
אחת הסוגיות החשובות ביותר נוגעת למעמדו של בודק הפוליגרף. יש להבחין בין מומחיות מקצועית בביצוע בדיקות פוליגרף לבין ההכרה המשפטית בחוות דעתו כראיה קבילה. עצם העובדה שאדם עבר הכשרה מקצועית בתחום הפוליגרף אינה מקנה לחוות דעתו קבילות אוטומטית בכל הליך משפטי. מעמד חוות הדעת נגזר, בראש ובראשונה, מדיני הראיות ומסוג ההליך שבו מבקשים להציגה.
עצמאותו המקצועית של הבודק
בודק הפוליגרף נדרש לפעול באובייקטיביות וללא תלות בתוצאה הרצויה למזמין הבדיקה. עיקרון זה חשוב במיוחד כאשר מזמין הבדיקה הוא מעסיק, חברת ביטוח, עורך דין או אחד הצדדים לסכסוך. על הבודק להבחין בין השאלה שהמזמין מבקש לברר לבין השאלה שניתן לבדוק באופן מקצועי.
לא כל שאלה משפטית או עובדתית ניתנת לתרגום לשאלת פוליגרף תקפה. לדוגמה, השאלה "האם אתה אדם אמין?" היא שאלה כללית שאינה מתייחסת לאירוע מוגדר. לעומתה, שאלה המתמקדת במעשה מסוים ובתקופה מוגדרת עשויה להתאים יותר לבדיקה, בכפוף לשיטת הבדיקה וליתר תנאיה.
ניסוח השאלות והשפעתו על תוצאת הבדיקה
ניסוח השאלות הוא רכיב מהותי בתקפות הבדיקה. שאלה הכוללת מספר אירועים, הנחות שאינן מוסכמות או מושגים בעלי משמעות סובייקטיבית עלולה ליצור קושי בפרשנות התגובה. יש להקפיד על ניסוח ברור, חד משמעי ומותאם להבנת הנבדק.
נוסף על כך, יש להבחין בין שאלות המתייחסות למעשה לבין שאלות המתייחסות לכוונה, לידיעה או להסתרת מידע. כל אחת מהן בוחנת עניין שונה.
ניתוח התוצאות והצגתן
בבדיקות המבוססות על שיטות של השוואת שאלות, כגון CQT או MGQT, נבחנות התגובות לשאלות הרלוונטיות ביחס לתגובות לשאלות ההשוואה, בהתאם לכללי השיטה. תהליך הניתוח עשוי לכלול הערכה מספרית ידנית, שימוש באלגוריתם ממוחשב או שילוב ביניהם. עם זאת, ציון מספרי או הסתברות סטטיסטית אינם מהווים קביעה ישירה בדבר אחוז האמת שמסר הנבדק. יש להבחין בין ציון תגובות, אומדן סטטיסטי, סיווג מקצועי והוכחה משפטית.
חוות דעת המיועדת להליך משפטי
כאשר תוצאות הבדיקה מיועדות לשמש בהליך שבו הגשתן מותרת, ראוי שחוות הדעת תכלול תיעוד שיאפשר בחינה מקצועית של ההליך. בין היתר, יש חשיבות לתיעוד מטרת הבדיקה, השאלות שנשאלו, הסכמת הנבדק, שיטת הבדיקה, המכשור, תנאי הבדיקה, אופן הניתוח והמסקנות. כמו כן, יש לציין מגבלות מהותיות, חריגות מן הפרוטוקול ונסיבות העלולות להשפיע על פרשנות התוצאות. מבחינה אתית, על הבודק להימנע מהצגת מסקנה נחרצת יותר מזו שהנתונים מאפשרים.
סוגיות אתיות בבדיקות פוליגרף בעלות השלכות משפטיות
הדיון בפוליגרף אינו מסתיים בשאלת קבילות הראיות. בדיקה עשויה להשפיע על חירותו של אדם, על פרנסתו, על שמו הטוב, על יחסיו המשפחתיים ועל מעמדו החברתי. מכאן נובעת אחריות מיוחדת של הבודק.
שמירה על פרטיות וסודיות
מידע הנאסף במהלך בדיקת פוליגרף עשוי להיות אישי ורגיש. לכן, יש להקפיד על צמצום איסוף המידע למטרה הרלוונטית, על שמירתו באופן מאובטח ועל העברתו רק לגורמים המורשים לכך.
הסיכון בפגיעה בנבדק בעקבות תוצאה שגויה
טעות בסיווג תוצאות הבדיקה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית. נבדק המסווג כמי שתגובותיו מצביעות על הטעיה עלול להתמודד עם חשד, אובדן אמון או השלכות תעסוקתיות, גם כאשר לא ביצע את המעשה המיוחס לו. מנגד, תוצאה שאינה מצביעה על הטעיה עלולה ליצור תחושת ביטחון בלתי מוצדקת. לפיכך, ראוי להציג את תוצאות הבדיקה בזהירות, תוך הבחנה בין ממצא מקצועי לבין קביעה עובדתית מוחלטת.
המתח שבין תוקף מדעי לבין קבילות משפטית
קבילות ראיה מדעית אינה נגזרת רק מן העובדה שהיא מבוססת על מכשיר טכנולוגי. יש לבחון את ההנחות המדעיות העומדות בבסיסה, את איכות המחקרים התומכים בה, את שיעורי הטעות ואת מידת התאמתה למקרה הנדון.
בהקשר של הפוליגרף, יש להבחין בין שיטות בדיקה שונות ובין סוגי שאלות שונים. ממצאים הנוגעים לשיטה מסוימת אינם מוכיחים בהכרח את תקפותן של שיטות אחרות. בנוסף, שיעורי דיוק שנמצאו בתנאי מחקר אינם מבטיחים תוצאה זהה בכל בדיקה מעשית. מכאן שהערכת תקפותו של הפוליגרף מחייבת דיון מדעי מובחן ולא קביעה גורפת שלפיה המכשיר אמין או בלתי אמין בכל הנסיבות.
האם יש מקום להרחבת השימוש המשפטי בפוליגרף?
שאלת הרחבת מעמדו המשפטי של הפוליגרף מחייבת בחינה של יתרונותיו האפשריים אל מול הסיכונים הנלווים לשימוש בו. מן הצד האחד, ניתן לטעון כי בדיקה מקצועית המתבצעת בהתאם לשיטה שנחקרה עשויה לספק מידע נוסף המסייע לבירור מחלוקת עובדתית.
מן הצד האחר, קיים חשש כי הכרה רחבה מדי בתוצאות הבדיקה תיצור הסתמכות בלתי מוצדקת על מסקנה שאינה חסינה מטעויות.
מסקנות
מעמדו של הפוליגרף במערכת המשפט בישראל משקף את המתח שבין שאיפת המשפט להגיע לחקר האמת לבין חובתו להבטיח הליך ראייתי הוגן ומהימן. מן הדיון עולה כי אין לראות בפוליגרף אמצעי אחיד בעל מעמד משפטי קבוע. מעמדו משתנה בהתאם לסוג ההליך, להסכמת הצדדים ולנסיבות השימוש.
במשפט הפלילי נשמרת גישה מגבילה ביחס לקבילות התוצאות להכרעה באשמה. במשפט האזרחי ניתן להכיר בהן בהסכמת הצדדים, תוך הבחנה בין ראיה נוספת לבין ראיה מכרעת. מבחינה מקצועית, איכות הבדיקה תלויה בשילוב של שיטה מתאימה, ניסוח שאלות מדויק, ביצוע תקין, ניתוח מקצועי והצגת מסקנות זהירה.
אחריותו של בודק הפוליגרף אינה מסתכמת בהפעלת המכשיר. היא כוללת מחויבות לאובייקטיביות, להגינות, לשמירת זכויות הנבדק ולהימנעות מהסקת מסקנות החורגות מן הנתונים.
מעמדו הראוי של הפוליגרף במערכת המשפט אינו כתחליף להכרעה שיפוטית, אלא ככלי מקצועי שעשוי לתרום לבירור עובדות במגבלות הדין, המדע והאתיקה. למידע נוסף על פוליגרף משפטי.
מקורות משפטיים וביבליוגרפיה
פסיקה מרכזית
- ע"א 61/84, ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988)
- דנ"פ 188/94, מדינת ישראל נ' בוטבול, פ"ד נא(2) 1 (1997)
- ע"פ 4364/02, מלמד נ' מדינת ישראל (2002)
- ע"פ 493/82, חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 645 (1986)
- ע"א 8987/05, מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ (2007)
הנחיות וספרות
- הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 3.1102, שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה
- שטיין, א'. קבילות ראיות וכבילת שיקול הדעת השיפוטי: הסכמים וגילוי האמת. מתוך 75 שנות עצמאות במשפט
- בן־שחר, ג', בר־הלל, מ' וליבליך, י'. (1986–1987). "הפוליגרף (מכונת האמת) בשירות המשפט – סוגיות מדעיות ומשפטיות". משפטים, ט"ז, 269


